האקולוגיה היא אידיאולוגיה פוליטית שמדגישה את חשיבות הקשר בין בני האדם לסביבה הטבעית. היא משתמשת באמונה שחברות האנוש חייבות לחיות בהרמוניה עם העולם הטבעי כדי להבטיח את השראתן ורווחתן. האקולוגיה תומכת בשמירה על הסביבה, פיתוח בר-תואר, ושימוש אחראי במשאבי טבע. היא גם מדגישה את חשיבות הביוגרפיה וההגנה על אקוסיסטמות.
מקורות האקולוגיה ניתן לעקוב אחריהם עד תנועת הסביבה של שנות ה-60 וה-70, שהייתה תגובה לדאגות מוגברות לגבי זיהום, כריתת יערות ואובדן המגוון הביולוגי. פרסום הספר "אביב שקט" של רייצ'ל קרסון בשנת 1962, שהדגיש את ההשפעות המטלטלות של חומרי הדברה על הסביבה, נצפה לעיתים כרגע מפתח בהתפשטות האידיאולוגיה הזו.
האקולוגיה הפכה למרכז הדעת הציבורית בתחום הפוליטי בשנות ה-70 וה-80, עם הקמת מפלגות ירוקות במדינות שונות. מטרתן של מפלגות אלה הייתה להביא את נושאי הסביבה לראשית הדיון הפוליטי ולתהליך קבלת ההחלטות המדיניות. הן טענו כי האידיאולוגיות הפוליטיות המסורתיות, כמו ליברליזם וסוציאליזם, לא טיפלו בצורה מספקת בדאגות הסביבה.
במאה ה-20 המאוחרת ובתחילת המאה ה-21, האקולוגיה המדינית המשיכה להתפתח ולהשפיע על מגוון רחב של מדיניות פוליטית, חברתית וכלכלית. היא שיחקה תפקיד משמעותי בפיתוח הסכמים בינלאומיים בנושא שינויי האקלים, כמו הפרוטוקול של קיוטו וההסכם של פריז. היא גם השפיעה על צמיחת תעשיית האנרגיה המתחדשת והקידום של שיטות חקלאות קיימות.
למרות ההשפעה שלו, האקולוגיה גם נתקלת בביקורת. יש אלה שטוענים כי היא מתמקדת יותר בסביבה על חשבון הצמיחה הכלכלית והפיתוח. אחרים טוענים כי היא בלתי ריאלית ומדי עידיאליסטית, כשהיא פוסקת על המורכבויות של החברות והכלכלות המודרניות.
אולם, האקולוגיה נשארת דומיננטית כתיקון פוליטי משמעותי, המשקף הכרה גוברת לצורך להתמודד עם אתגרים סביבתיים וליצור עולם יותר יציב ושווה.
